העוצמה המיסטית 

העוצמה המיסטית

אלוהים, הוא אלוהי-כל היקום. פירושו של דבר זה הוא, כי בכל תחום של העולם החומרי, הרוחני, הפסיכולוגי והרגשי - פועלים אותם עקרונות של יצירתיות והתגשמות. דרכי האלוהים הם תהליכים של אנרגיה, שעל ידיה נעים החיים קדימה, האנרגיה אינה חיצונית, אלא פנימית, והיא יוצאת אל הפועל ע"י הרגשות, כמו ע"י המחשבות, ע"י נוכחותו של אלוהים ואנו למדים ממנו את דרכיו. על מנת להבין את דרכי-האלוהים, יש להבין את העוצמה של מה שקיים ואת העוצמה שמן ההכרח שיהיה. דרך התפילה וההתקדשות לאלוהים אנו חודרים אל תוך עוצמה זו מתוך כוונה להשתמש בה בשמו. אנו שותפים ליצירת-עולם חדש וטוב יותר עם אלוהים.




כל החיים מתגלגלים בשלושה מצבים:
בראשון, ישנה ממלכת הרוח, או האפשרות הטהורה. ואז נעה קשת החיים מנקודה אחת לנקודה המנוגדת, מן הגבוה אל הנמוך, מן האהבה אל הפחד, מן היצירתיות אל הקפיאה על השמרים.
שני מצבים אלה, אינם סופה של התוכנית המיסטית של אלוהים, כל העדר העוצמה, נובע מכישלון להבין דבר זה: המפתח לעוצמה, אישית וקולקטיבית, הוא ההבנה כי למרות שהחשיכה צדה את האור, האור תמיד מאשר שוב את עצמו. לא משנה מה יקרה, היקום תמיד מושקע בריפוי. אחר הלילה בא הבוקר. לאחר מיתה, באה תחיית-המתים. לאלוהים תמיד המילה האחרונה.








המסע המיסטי, הוא ממלכת התודעה הדתית, שבאמצעותה בודקים את המשמעות שמאחורי ניסיוננו. ולכן, אנו זוכים בכוח הרוחני לשאת אותו. זהו תחום הידיעה הגדולה ביותר כשאנו עוברים ממחוז התקווה, דרך הייאוש החומרי, ומשם בהכרה אל ההארה או אל הניצחון. החיים המיסטיים הם חיים שחיים אותם. דרך ההבנה של מקומם בתוך הדרמה האפלה של הגילוי האלוהי. הם מבקשים אחר הידע של כל מצב המתאים להגדרת תחיית המתים של היקום. ללא הבנה זו, אנו עיוורים, ונישאר תקועים בדפוסי-החזרה הנצחית, או בשינה. אפילו אם זו בחירתנו, בחירתו של אלוהים, באופן מוחלט, מבטלת את שלנו, בסופו של דבר עוד נתעורר. נתעורר ע"י נביעתה של הנפש, שהיא תמיד אהבה.

אנו לא יכולים להמשיך בשנתנו, או להיות מוגבלים ע"י מודעות גשמית טהורה לנצח. החשיכה הנצחית מנוגדת בתכלית הניגוד לסדר היקום. כל הסערות חלפו, הנסיך יבוא תמיד לנשק ולהעיר בנשיקתו את הנסיכה הנרדמת.

פירושה של התעצמות מיסטית הוא כוחה ועמידותה של הנפש, דרך ההבנה והמודעות ליילד את המוות בחזרה אל החיים, להביא מטה את האור, אל המחוזות החשוכים. המפתחות המיסטיים, הם המפתחות שהעניק לנו אלוהים, לדבוק בו מתוך כוונה להגן על עצמנו מפני כוחות השיקוץ. כוחות השיקוץ הם שדה כח-המשיכה ההודף אותנו מן האמת שבליבנו. זוהי נפש החיה הרעה, התעתוע של המחשבה הרשעה. לשום כח-ארצי אין שליטה על החשיכה, כי כאן בשמיים הנמוכים, סמכותה רבת-עוצמה כמו זו שלנו. במקום שהונח לאור להיעלם, נכנסה ובאה החשיכה, וכך כוננה נפש האכזריות את ממלכתה כאן. על פני האדמה.

העוצמה להשיב את החשיכה לאחור אל האור, באה לא רק מן הרצון, או מן המאמץ האנושי. לצד האנושי לבדה, אין בה די על מנת לחולל ניסים. שמו של האל, האור החי, האהבה בליבנו, הוא המנהיג היחיד בדרך אל הניצחון הרוחני. ניצחון רוחני הוא הדרך היחידה. כל דבר אחר הוא כילוי ובזבוז מאמץ וזמן. כי לעולם ישובו מאמצים אלה אל תחילתם.

התפילה היא הצינור לכינונה מחדש של עוצמתנו הנפשית, ע"י שהיא מחזירה למוטב את המרכיב האלוהי שבנו. כשאנו מאמינים שאנו מצויים לבדנו, אנו בעלי כוח מוגבל בלבד שאינו בר יכולת להגשים את האור. זהו רצון האל לחלוק עימנו את עוצמתו. זהו אך רצוננו המנוגד המבקש שנפסע לבדנו, וזאת מסיבות שאינן קדושות כלל.

אנחנו דומים לילדים של אב עשיר, המעמידים פנים כקבצנים, ומתכחשים למורשתם. אך האב עדיין מבקש להעביר לנו את עושרו, והעולם יימחה מסירו בנו. ליטול את מקומנו המגיע לנו בצדק, במשפחה.

היותנו בודדים ומופרדים מיחסינו עימו, יותיר אותנו עניים מן הבחינה הרוחנית, וללא כל דבר שנוכל לעשות. העושר הרוחני שאנו יורשים אינו רק מתנתנו, אלא גם אחריותנו. ללא עושר זה, איננו יכולים לבנות מחדש את העולם.

תפילה היא שיבה אל אבינו שבשמיים. כשאנו משיבים את נפשנו אל האור הבא ממקום שבאנו פעם אנו, אין חשיבות לזמן שנעדרנו. אין חשיבות מה עשינו כשנעדרנו. חשוב באמת כי עתה שבנו הביתה, וכל אחת מתפילתנו, אבינו שבשמיים מאושר שוב.

הנפש שזכתה בחסד ע"י האור הופכת להיות כד הפרחים של הארת-העולם. מטרת התפילה היא היערכות הנפש עם המחשבות עם רצונו של אלוהים.

העולם, הוא ממלכה של אור לכוד, אור שעלינו לשחררו שוב אל כוחות הריפוי והתיקון. המפתח לשחרור הוא תשומת הלב המודעת, זוהי התפילה. כשאנו עומדים מול המפתח לניצחון, הוא להתבונן היישר בעינו של הכאב.

איננו פונים אל אלוהים כדי להתעלם מכאבנו, אנו פונים אליו על מנת לתת לו את כאבנו, שאותו נוכל להקהות כשנירגע בביטחוננו באלוהים. אנו הופכים להיות גדולים מן הכאב, ולכן אנו מסוגלים לספוג אותו. כשאנו נכניע את ייאושנו בתוך התהליך האלכימי של הפעולה האלוהית בתוכנו, הכאב ינוע דרכנו ביתר מהירות.

אם אתה נמצא בתחילתו של דבר-מה, והכל נפלא, כי אז אתה יכול להיות בהחלט מאושר. אם אתה חווה את רשעותו או את בגידתו של העולם, כי אז אתה רשאי להיות עצוב אך דע כי אינך מובס. אתה נמצא במחצית הדרך לתחיית המתים שלך, או לידתך מחדש. ואל תשכח להלל ולשבח. המיסטיקנים מודעים לשלבי המסע והשלבים עשויים לבוא זה אחר זה בשלמות בחיינו.

כמו שבני ישראל יצאו ממצריים ונלחצו מכוחות הרוע של פרעה, הרי נצחונו של האלוהים אינו מוגבל ע"י חוקי הזמן והחלל, כמו שאנו מבינים אותם. עוצמתו של אלוהים, היא עוצמת ההחזרה לאחור של כל החוקים הפיסיקליים, דרך העוצמה שבתוכנו. אנו פועלי-ניסים וזורעי שינוי הצורה האנושית.

נהפוך להיות שונים ממה שאנו עתה, כמו הפרפר השונה מהגולם שממנו יצא. הדבר שאותו אנו מבקשים להשיג הוא נפש מוארת. הגישה המוארת של הקבלה, שחרור השכנוע המוחלט, והיכולת למחות את הפחד דרך יכולתנו לאהוב. אמונתנו בכוח האהבה, פועלות כנגד דרכיו של העולם. מורי דרכנו עיצבו את העולם החדש ע"י כך שעיצבו את עצמם.

מחויבותנו לשינוי יסודי. את השינוי ניתן להשיג דרך רוח אלוהים. עלינו להזמין את האור אל תוכנו ולשקם את גשריו, לפתוח את השערים שדרכם הוא עשוי להיכנס אל חיינו. תרגול רוחני הוא פתיחת-השערים, עתה הכל חסום, כנגד דבקות באלוהים.

מהי התנגדותנו? מה עשה לנו אלוהים שאנו דוחים אותו כליל? מהו פשעו שאיננו מתירים לכל עוצמת-הכוח של היקום לעזור לנו, להעניק לנו נחמה? ?
כל אחד עונה את התשובה לעצמו. כשאנו בודקים מדוע אנחנו נמנעים מלהשתמש בכנפי-הנשר שניתנו לנו, ועדיין נאבקים כ"כ על מנת לבקש מן הדרור להשאיל לנו את כנפיו שלו.

אלוהים הוא יותר מבעלי-יכולת ליצור קשר עם כל אחד ואחד מאיתנו, כשם שאנו בעלי- יכולת ליצור קשר עימו. לכל אחד מאיתנו יש יכולת שווה לתבונה האלוהית. אנו צריכים רק להישען עליו, אנו נותנים בזמן, בקדושינו והתמסרותנו אנו מראים, במאמצינו לאהוב ולשרת, ולמחול זה לזה, אנו נוטלים לחלק בקשר הרוחני המשקם את החיבור שבין האב ובניו שהופרדו ממנו.

המהפכה הרוחנית של זמננו תמקם מחדש את מרכז הדת האמיתית, באמת כמו בדמיון, זה המקום הנכון בעבורו, במוסדות בדתיים של לבותיהם של בני האדם. לשם הוא שייך.

אינך צריך ללכת לשום מקום על מנת למצוא את האלוהים. אלוהים נמצא בתוכך. אין אף אחד שעלייך לחפש אותו על מנת לזכות בניצחון, לבד מהאחד הזורח בתוכך. כשהוא זורח, הוא נושא עימו את כולנו. אין חשיבות לדתנו, אין חשיבות מה אנשים אומרים. הדבר החשוב הוא שאנו פוקחים את עינינו הפנימיות ורואים את יופיו של האחד הזורח בכל לב ובכל עלה. אלוהים הוא כוח הטבע. טבענו שלנו, הוא אינו שייך לקבוצה מסוימת.

כמה נפלא יהא העולם כשנערוך את מסענו המיסטי בחזרה אל האור. כשכל מחשבותינו הנחותות ישנו צורה אל האפשרויות הנעלות ביותר, כאשר כל האנרגיות האנושיות ישוחררו מעריצותו של הפחד, כה מוארים נהיה, משוחררים נרגיש. הזמן הוא עכשיו: אנו יכולים לקבל את העתיד כרגע, בהווה. היהודים אומרים כי המשיח בוא-יבוא. איינשטיין אמר כי אין זמן. האמת היא שהמשיח נמצא בתוכנו. לא חשוב כיצד אנו מכנים אותו, או באיזה הקשר אנו מתייחסים אליו. החשוב באמת הוא שאנו תובעים את מורשת נו, את כוחו של אלוהים לרפא ולגאול אותנו. אין כל חשיבות לשפה, החשוב הוא לבנות את העולם מחדש.

כל ציבור דתי-אמיתי הוא תופעה מיסטית. (הדתי הוא בנפש, בנשמה). התקבצות של נשמות בבית משותף לשם נוכחותו של אלוהים. הכל נמצא על טהרת-לבבותינו. האחווה המיסטית קמה שוב לחיים. שבנו אל המודעות של חשיבותה. כשיש שניים או יותר שהתקבצו יחד, לכבוד אלוהים, אורו בתוכנו, מגבוה להתרומם ולהתחזק. אין דבר רב עוצמה יותר מאשר הסכמה בין 2 בני אדם. כשאנו חוברים זה לזה בהתקדשות ובתפילה, מתחדש כוחנו לרפא את העולם.

רבים מאיתנו הפכו בשנים האחרונות למבקשי-אמת, וכשהמשכנו את חיפושינו והעמקנו את התחייבותנו, החל להתרחש דבר מה. להיות מבקש אמת, פירושו שעדיין קיים נתיב שיש למצוא אותו, אך לאחר מספר שנים של חיפוש, הרבה אנשים מצאו את נתיבם: הדרך הרוחנית. בשלב-מסוים, מבקש האמת הולך בדרך המפחידה. אנו פוסעים, מוקפים במחפשי-אמת אחרים. לפעמים אנו מחישים את צעדינו ולפעמים פוסעים לאיטנו. ישנם כמה אנשים הנמצאים הרחק קדימה, וכמה אנשים הנמצאים הרחק מאחור. לעיתים זוהי הליכה מענגת, לעיתים דרך קשה, אך אנו יודעים כי הולכים אנו בדרך הנכונה, ואחרים מאיתנו הגיעו אל סופה. אלה שמצאו בסופה את אלוהים, ובעשותם כן, הם מאירים את העולם.

חיפוש האמת, הוא תהליך שדרכו אנו משנים את מחשבותינו, וממשים את עצמנו. התפילה עוזרת למחפש האמת. אנו מתפללים ליכולת למחול ולסלוח, לראות את החפות התמה באנשים בסובבים אותנו, ולהכניע את כל הקיים לאלוהים. אנו מתפללים על-מנת להיכנס אל המסתורין, אנו מתפללים על-מנת לזכור עתה, ולעולם לא לשכוח.

הרמה הנעלה ביותר של התפילה, היא להתפלל על לא-דבר. זוהי הדממה העמוקה, שבה אנו מתירים לעצמנו להיות עדיין ולדעת אותו. בדממה זו אנו משתנים, אנו שותקים, אנו מוארים. התפילה מכוונת להמיס את ההתמקדות בעולם הגשמי, להמיס את תובנתינו באשר ל"עצמי" הנפרד, לעזור לנו להתנתק מסדר העולם הלא-שפוי. אנו מתפללים אל אלוהים בתקווה שיציף את נפשותינו. התפילה כמזיגת-מים חמים לקובייה של קרח המתיכה את הקור שעדיין סובב את לבבותינו.

בעבור זה, רצוי להתאמץ. כשאנו מתעוררים בבוקר, זה רעיון טוב לא לפתוח ישר עיתון, רדיו, טלוויזיה, או לשתות את הקפה. אלו דברים של העולם החיצוני.

העולם החיצוני הוא ממלכת-ההבלים. ככל שאנו מתמקדים בו, אנו נותרים תקועים בממלכת התוצאות, ולא הסיבות. העולם הפנימי הוא הממלכה המהותית בעולם ובתוכנו אנו.

אם הדבר הראשון שאנו עושים בבוקר הוא להתרכז בממלכת התוצאות. העיתון לא יגלה לנו את נוכחותו של אלוהים, וגם לא חדשות הטלוויזיה. אנו יכולים לקרא בם לנצח, והם לעולם לא יפנו אותנו בחזרה אל עצמנו. זה אינו תפקידם. הם קיימים על-מנת לדווח על העולם החיצוני, ולהוות את הבסיס שעליו אנו מבססים את נסיוננו בחיים על סמך מילותיהם, וכך את תוצאת-השקרים של העולם. אמרו לא! למוות הנפשי. לא אנ'לא אקרא את העיתון הבוקר לפני שאקרא דבר-מה בעל השראה. לא. אני לא אצפה בטלוויזיה לפני שאעשה מדיטציה. לא, אני לא אשתה את הקפה עד שלא אגלה במודע אהבה, או אתפלל למען מישהו.

החיפוש אחר אלוהים הוא החלטה על אורח חיים. מלא את נפשך בגירויים חסרי המשמעות ושוב לא יהא זה קל למצוא שלום בליבך. מלא את נפשך בדברי אלוהים - ושלום ושלווה יזרמו אל תוכך כמי-מים על קרקע צחיחה.